"איך את מסתדרת בלי ארון?"

שאלה אותי חברה כשהגיעה אליי הביתה לראשונה וראתה שהארון בגדים שלי הוא בעצם שידת מגירות של איקאה. אמרתי לה שבגדי הקיץ במגירות ובגדי החורף מתחת לספה והמבט שלה נשאר תקוע בפה פעור שלא מבין איך זה אפשרי.

ממזוודה אחת למטרה אחת

לפני שנתיים יצאתי לנוודות במזרח ואז בלית ברירה גם בארץ בזמן המלחמה. הנוודות "אילצה" של אותי להצטמצם למזוודה אחת. כל דבר שרציתי להכניס למזוודה היה צריך לעמוד במבחן קבלה שנמדד בשתי שאלות פשוטות:

1. האם אני באמת רוצה וצריכה אותו?
2. האם הוא ישרת אותי לטווח הארוך?

ומה אני אגיד? המזוודה הזו שינתה לי את כל חוויית החיים. נהיה לי שקט חיצוני שאיפשר לי להתמקד במה שבאמת משנה. במקום להתלבט כל בוקר מה ללבוש ולהיות מוצפת מהעומס, יכולתי לפנות מקום למה שקורה בפנים, גם מבחינת זמן שהוא המשאב היקר ביותר וגם מבחינת היכולת באמת לשמוע את המחשבות ולהרגיש את הרגשות. פחות דברים בחוץ = פחות עומס בפנים

מינימליזם, פוסט טראומה והפרעת קשב

מי שחיה עם פוסט טראומה מורכבת, הפרעת קשב ורגישות גבוהה, חיה בעומס רגשי רוב הזמן. טריליון מחשבות ורגשות סוחפים לטריליון כיוונים, כל דבר נוגע ומציף, ואת מוצאת את עצמך מתפזרת למיליון חתיכות.

והפער בין לדעת בראש שמינימליזם עוזר, ללהרגיש את זה בגוף – הוא אדיר. כמו בכל יציאה מהרגל האוטומט, אי אפשר להרגיש כמה זה ישנה לך את החיים עד שאת עושה את זה.

המסקנה הידועה נהיית אמת חיה: מעטים החפצים שבאמת נחוצים לנו כדי לחיות טוב. מעטים החפצים שבאמת יקרים ללב ואין להם תחליף. אפשר להעריך דברים בלי שהם צריכים להיות שלי.

וזה לא נגמר רק בחפצים.

מינימליזם מחייב התמקדות וקבלת החלטות. שחרור החפצים מלמד שחרור אחיזה מרגשות, מחשבות וסיטואציות. ההבנה שהכל חולף הופכת עמוקה יותר.

למה מינימליזם בעסק טוב לך ולקהל שלך

כשיש שפע רעיונות בעסק, הניקיון החיצוני ממקד בפנים לרעיון שהכי נכון לך ולקהל שלך. חשבו על זה: מה יותר קל לכם כבעלי עסק – ליצור 3 מוצרים או 15? ומה יותר קל ללקוחות שלכם – לבחור בין 3 מוצרים או 15?

המטרה היא להיות יוצרים בעסק, לא יצרנים. כשיש רעיון אחד ממוקד אפשר לבנות לו תכנית עם פעולות מדויקות מתאימות ליכולות שלך. וזה סופר משמעותי לחיזוק תחושת המסוגלות של כל מי שחיה עם מלא קצוות פתוחים, קופצת מדבר לדבר עם אפס תוצאות.

הקפיצה מרעיון לרעיון – לא יצירתיות אלא פחד

אבל לרוץ אחרי כל רעיון למוצר/שירות חדש בעסק זה קצת כמו לקנות כל דבר שבא לנו שמשאיר אותנו בהתלבטויות אינסופיות. לקפיצה מרעיון לרעיון אין קשר ליצירתיות – יש לה קשר לפחד. פחד להצליח, להחליט, להתמיד, להשתנות ולילדה הפנימית שרואה משהו יפה אז היא הולכת אחריו בעיניים נוצצות.

הילדה הפנימית לא חושבת רחוק, היא מרגישה חשק. ועם כמה שאני מעודדת ללכת לפי החשק, כדאי לשים לב מאיפה החשק הזה נובע, האם מתחושת חוסר או מהות והאם הוא תואם את התמונה הגדולה. האם הרעיון הזה לסדנה, למוצר, לשירות וגם לתוכן הוא אפיזודה חולפת או משהו שיעזור לעסק לצמוח.

שאלה שכדאי לשאול את עצמך

כשאנשים מגיעים אליי לעשות סדר במוצרים בעסק, הדבר הראשון שאנחנו בודקים:

האם המוצר הזה משרת את המטרה הגדולה?

הרבה פעמים נגלה שלא והוא איזה גחמה חולפת. לפעמים נגלה שהוא יכול לשרת את המטרה הגדולה אבל הוא לא בנוי נכון ואז נפרק ונבנה מחדש. והרבה פעמים נגלה שהמטרה הגדולה לא ברורה ונתחיל ממנה. מה שבטוח הוא שאם המוצר הזה לא משרת את המטרה הגדולה הוא יגרום לנו להסתובב סביב עצמנו, לחוות אכזבה עצמית ולקפוץ מהר לרעיון הבא. כמו הבגדים שיש בארון ולא לובשים אותם. הם סתם פריטים שתופסים מקום אבל לא משרתים מטרה.

בניית יציבות בעסק דרך צמצום

לפעמים נראה שהמוצר החדש הזה סוף סוף יגדיל את העסק, כמו שנראה שהבגד החדש יפתור את תחושת הביטחון והערך העצמי. אבל מה שזה בעצם עושה זה להתחמק מהשורשים שצריך לטפל בהם כדי לבנות עסק יציב.

רעיונות מגוונים יכולים לעבוד, אבל אם הם לא יוצרים קרקע יציבה, או יותר גרוע מתחילים ולא מסתיימים או מתרוממים, הם יערערו את הביטחון במקום לחזק אותו. זה לא אומר שאי אפשר לעשות "גם וגם" – אלא שה"גם וגם" נבחר בקפידה מתוך חיבור ללב ומחויבות לתהליך, לא מתוך ריצה אחרי מה שמנצנץ לילד.ה הפנימי.ת. ובכלל כדי לנהל עסק בבגרות כדאי לחבר בין שני החלקים של הילד.ה הפנימי.ת ואז זה אפשר ללמוד ממש כאן.

עכשיו כשאני בבית קבוע נשארתי עם המינימליזם מתוך הבנה שהצמצום תומך בי ומה שלא משרת את המטרה פשוט לא נכנס, לא לבית ולא לעסק.

לצמצם לא בשביל להקטין. לצמצם בשביל לעשות מקום לגדול.

---