"איך את מסתדרת בלי ארון?"
שאלה אותי חברה כשהגיעה אליי הביתה לראשונה וראתה שהארון בגדים שלי הוא בעצם שידת מגירות של איקאה. אמרתי לה שבגדי הקיץ במגירות ובגדי החורף מתחת לספה והמבט שלה נשאר תקוע בפה פעור שלא מבין איך זה אפשרי.
ממזוודה אחת למטרה אחת
השנתיים האחרונות של נדודי המלחמה "אילצו" אותי להצטמצם למזוודה אחת. בהעדר מקום פיזי לאחסון כל פריט לבוש נבחן בשתי שאלות פשוטות:
- האם אני באמת רוצה וצריכה אותו?
- האם הוא ישרת אותי לטווח הארוך?
ומה אני אגיד? המזוודה הזו שינתה לי את כל חוויית החיים. נהיה לי שקט חיצוני שאיפשר לי להתמקד במה שבאמת משנה. במקום להתלבט כל בוקר מה ללבוש ולהיות מוצפת מהעומס, יכולתי לפנות מקום למה שקורה בפנים, גם מבחינת זמן שהוא המשאב היקר ביותר וגם מבחינת היכולת באמת לשמוע את המחשבות ולהרגיש את הרגשות.
הקפיצה מרעיון לרעיון – לא יצירתיות אלא פחד
יש נטייה לחשוב שהפרעת קשב או פוסט טראומה זו גזרת גורל לעומס ולקפיצה מדבר לדבר. בתור אחת שמחזיקה בשני התארים השתמשתי בהם המון כסיבה למה אני קופצת מרעיון לרעיון בעסק.
אבל לרוץ אחרי כל רעיון למוצר/שירות חדש בעסק זה קצת כמו לקנות כל דבר שבא לנו שמשאיר אותנו בהתלבטויות אינסופיות. לקפיצה מרעיון לרעיון אין קשר ליצירתיות – יש לה קשר לפחד. פחד להצליח, להחליט, להתמיד, להשתנות ולילדה הפנימית שרואה משהו יפה אז היא הולכת אחריו בעיניים נוצצות.
הילדה הפנימית לא חושבת רחוק, היא מרגישה חשק. ועם כמה שאני מעודדת ללכת לפי החשק, כדאי לשים לב מאיפה החשק הזה נובע, האם מתחושת חוסר או מהות והאם הוא תואם את התמונה הגדולה. האם הרעיון הזה לסדנה, למוצר, לשירות וגם לתוכן הוא אפיזודה חולפת או משהו שיעזור לעסק לצמוח.
שאלה אחת לסדר את הכל
כשאנשים מגיעים אליי לעשות סדר במוצרים בעסק, הדבר הראשון שאנחנו בודקים: האם המוצר הזה משרת את המטרה הגדולה?
הרבה פעמים נגלה שלא והוא איזה גחמה חולפת. לפעמים נגלה שהוא יכול לשרת את המטרה הגדולה אבל הוא לא בנוי נכון ואז נפרק ונבנה מחדש. והרבה פעמים נגלה שהמטרה הגדולה לא ברורה ונתחיל ממנה. מה שבטוח הוא שאם המוצר הזה לא משרת את המטרה הגדולה הוא יגרום לנו להסתובב סביב עצמנו, לחוות אכזבה עצמית ולקפוץ מהר לרעיון הבא. כמו הבגדים שיש בארון ולא לובשים אותם. הם סתם פריטים שתופסים מקום אבל לא משרתים מטרה.
בניית יציבות דרך צמצום
לפעמים נראה שהמוצר החדש הזה סוף סוף יגדיל את העסק, כמו שנראה שהבגד החדש יפתור את תחושת הביטחון והערך העצמי. אבל מה שזה בעצם עושה זה להתחמק מהשורשים שצריך לטפל בהם כדי לבנות עסק יציב.
רעיונות מגוונים יכולים לעבוד, אבל אם הם לא יוצרים קרקע יציבה, או יותר גרוע מתחילים ולא מסתיימים או מתרוממים, הם יערערו את הביטחון במקום לחזק אותו.
עכשיו כשאני בבית קבוע נשארתי עם המינימליזם מתוך הבנה שהצמצום תומך בי ומה שלא משרת את המטרה פשוט לא נכנס, לא לבית ולא לעסק.
לצמצם לא בשביל להקטין. לצמצם בשביל לגדול.