ראש השנה מאחורינו, יום כיפור לפנינו, ותכף כולנו נעצור את היומיום ונעשה חשבון נפש מול עצמנו ומול האהובים שלנו. אני רוצה לדבר על זוית אחרת של סליחות והיא האשמה שאנחנו סוחבות על עצמנו בניהול העצמי בעסק בפרט ובחיים בכלל.
כביכול נראה שאין קשר בין אשמה לניהול עצמי ובטח שלא לניהול עסק עצמאי. אבל ניהול עצמי מתחלק לשני חלקים. החלק הניהולי שמתייחס לסדר וארגון, תיעדוף, בחירות והחלטות. והחלק העצמי שטומן בתוכו את כל הרבדים הפנימיים שלנו, קשת מגוונת של רגשות, חוויות, דפוסים ותפיסות שונות.
ניהול עצמי מתבטא אמנם בחוץ, בשטח, אבל בפועל הוא מתחיל בפנים בלב, ביחס שלנו לעצמנו, באיך שאנחנו בוחרות לתפוס את האירועים בחיינו, לספר את הסיפור שלנו ושל העסק שלנו.
אם קיימת בנו אשמה על דברים שעשינו (או לא עשינו), היא תשפיע על כל החלטה שנעשה ויהיה לה אפקט גדול על איך שנבחר להתנהל בהמשך.
האשמה מזינה את עצמה
אתחיל במכה לא פשוטה לעיכול – אנחנו בוחרות להרגיש אשמות. אשמה מרגישה כמו רגש אוטומטי שצף בעת שעשינו משהו לא טוב לנו או לסביבה שלנו שאין לנו באמת שליטה עליו. אך אם נעיז לעצור רגע ולהתבונן באובייקטיביות על האשמה שלנו, נראה שיש לנו את אפשרות הבחירה האם לייסר את עצמנו ולסחוב אשמה, או לשחרר אותה.
אין סיבה להרגיש אשמה אם לא בנית את האתר שאמרת שתבני, אין סיבה להרגיש אשמה אם לא סימנת וי על המשימה ביומן, אפילו אין סיבה להרגיש אשמה אם יצא ממך לקוח לא מרוצה.
הבחירה להרגיש אשמה על כל דבר הפכה אצל רובנו לאוטומטית כל כך כי חונכנו להרגיש לא בסדר עם הטעויות והכשלונות שלנו, ולעיתים היא אף תורמת להימנעות בהתנהלות שלנו והופכת להרגל. אם למשל את מעדיפה להישאר בהימנעות מהתמודדות עם נושא מסוים בעסק או בעצמך, האשמה על כשלונות וטעויות עבר תחזק אותך להמשיך בהימנעות. ואז גם תצוף אשמה על כך שאת בהימנעות. זה מין מעגל מאשים שמזין את עצמו.
מהי לולאת האשמה שלך?
בסדרה השטנית והנפלאה שמשודרת בנטפליקס – 'לוציפר' (מומלץ בחום אם תצליחי להתעלם מרגעי המשחק הרעוע), האשמה מתוארת כלולאת גיהנום כשכל אדם נתקע בתוך תרחיש האשמה שלו, שמכביד על המיינד, הגוף והנפש. אנשים שנמצאים בגיהנום תקועים בחדר בו הם חווים שוב פעם אחר פעם את לולאת הגיהנום האישית שלהם, הדבר לגביו הם מרגישים וסוחבים אשמה. הם כל כך תקועים בתוך הלולאה שהם לא שמים לב שיש דלת והם יכולים לצאת החוצה ולהשתחרר מהאשמה, אם רק יבחרו בכך.
המסר הזה זהה לאשמה שאנחנו סוחבות בחיים האמיתיים, ולמען האמת, לכל דבר שנרצה לשחרר מאיתנו – פשוט לחפש את הדלת ולצאת מהלופ. אפשר לבחור לצאת באותה מידה שאפשר לבחור להישאר בלולאת הגיהנום הפרטית שלנו. ממש כמו שכל דבר ביום שלך את בוחרת אם לעשות אותו או לא, אותו הדבר גם ברגשות הקשים שאת בוחרת לסחוב על עצמך. תמיד קיימת בחירה אם לשחרר אותם או להמשיך לאחוז בהם.
השופט הפנימי שלנו מתעתע בנו עם חוקים ותפיסות שלא בחרנו בהם באופן מודע. הוא מקטלג מתי ועל מה אנחנו "אמורות" להרגיש אשמות ומתי לא. אם על כל דבר שננסה לעשות תעלה הביקורת שאנחנו במילא נאכזב או שאין מה לנסות כי ניסינו בעבר וזה לא צלח, ניתקע בלופ אינסופי של נכון מול לא נכון שלא באמת מאפשר לנו לטעות, ללמוד ולהתפתח. בנוסף כנשים, נקודת הפתיחה שלנו מתנצלת מראש, על המילים, המעשים ולפעמים אפילו על עצם היותינו.
התוצאה היא תחושה שמגיע לנו להרגיש אשמה על מה שעשינו, מהקטן שבדברים ועד הגדול והמשמעותי. כמו כן, האשמה אף יכולה לשמור עלייך מפני טעויות ואכזבות דרך השארה בהימנעות. הסיבות לבחירה באשמה הן מגוונות אבל התוצאה היא תמיד אותה תוצאה – הישארות במקום, קשיים בהתנהלות היומיומית ואחד-אפס לאשמה.
אנחנו חייבות את זה לעצמנו לחפש את הדלת ולצאת.
להעיז לפתוח את הדלת ולצאת
המפתח לאותה דלת שתשחרר אותך מאשמה ולמעשה לכל הדלתות שישחררו אותך מהלקאה עצמית באשר היא היא חמלה. גם אם עשית משהו שאת מרגישה אשמה עליו, שכחת לחזור ללקוח או פיספסת דד ליין, החמלה תעזור לך לשחרר את האשמה ותאפשר לך ללמוד מהדרך וכך לשנות ולשפר את ההתנהלות שלך.
יש סברה שהסליחה והחמלה מבטלות את הכעס והתסכול ובעצם "מזלזלות" במאורע או באיך שהצד השני הרגיש. ההיפך הוא הנכון. הסליחה והחמלה מאפשרות לראות את שני הצדדים כפי שהם באופן נקי ואנושי ולהיות בקבלה עצמית וקבלה של האחר. הסליחה והחמלה מאפשרות לנו לעשות שלום פנימי ואמיתי, כזה שלא צועק אם עשית טעות, כזה שלא שופט אם פיספסת דדליין. מתוך הסליחה והחמלה יש מקום ללמוד ולשנות. זה הרגע בו נפתחת האפשרות להתנהל אחרת.
החמלה העצמית פותחת פתח לעולם חדש של שינוי תפיסות, דפוסים והרגלים. מתוך הרכות שלה היא מאפשרת לנו להתקרב לעצמנו, להכיר ולקבל את כל החלקים שבנו. כן, גם את החלקים הדחיינים והנמנעים. שינוי התנהלות תמיד יתחיל מתוך קבלה עצמית מלאה, לכן זה אחד הדברים שאנחנו עובדות עליהם במועדון PLAN YOURSELF לנשים עצמאיות. כשאנחנו רוצות לעשות שינוי בהרגלי היום יום אנחנו בודקות מה בתפיסות וברגשות מבקש להשתחרר ומה כדאי להטמיע במקומו.
במקום להרגיש אשמה על הלקוח שיצא לא מרוצה, על התחיבויות שלא עמדנו בהן, על כשלונות וטעויות, אנחנו מוכנות להקשיב וללמוד. מוכנות להניח את האגו בצד ולבוא עם פתיחות לב וגמישות מחשבתית לכל קונפליקט ולפתור אותו על הדרך הטובה ביותר, בידיעה שהדרך הטובה ביותר היא נכונה לכרגע. מתפנה גם מקום בתוכנו להתעסק ברצונות והצרכים האישיים ולבנות את הדרך שתתמוך בנו להגשמה.
תרגול יציאה מהאשמה – המחברת החומלת
אם את כמוני אוהבת לכתוב ולעשות שיקופים, ואת רוצה לאמן את שריר החמלה כלפי עצמך ואחרים, אני ממליצה לך ליצור מחברת חומלת ליום יום. המחברת החומלת היא מחברת שאת מתייחדת איתה בסוף היום שלך וכותבת בה 5 דברים שאת גאה בעצמך עליהם, בלי להקטין או לזלזל בהם, כדי קודם כל לייצב את הערך העצמי.
לאחר מכן תכתבי דברים שקרו לך באותו היום והיו לך קצת קשים. תפרטי מהלב מה היה לך שם קשה, קחי נשימה עמוקה וצרי חיבוק פנימי. ממש כמו שהיית עושה לילד אם היה בא בבכי ומבקש אמפתיה בעיניים מלאות דמעות. תחבקי את הילדה שבך.
התחלנו שנה חדשה היישר לתכנון מטרות, הצבת יעדים ושאיפות אישיות ועסקיות. כל אלה חשובים מאד, אבל הם לא יותר חשובים מניקוי פנימי של אשמה שאת סוחבת על גבך. האשמה מכבידה ומונעת ממך להתנהל בדרך מיטיבה יותר עבורך. כדאי לעצור ולתת לה את התשומת לב הראויה, להבין את המקור שלה ולשחרר אותה לפני שהיא תתפוס יותר מידי מקום מהיום יום, תתעצם ותשפיע על העתיד שלך.
הדלת פתוחה עבורך.
